הומו, לא בבית ספרנו!

הודעה לעיתונות

הומו- לא בבית ספרנו!

מסקר אקלים לשנת 2012 עלה כי "הומו" נהייתה קללת המסדרון הנפוצה ביותר. 55% מהמורים בכלל לא מגיבים אליה. יתרה מזאת, הומופוביה בבתי הספר מוצאת עצמה מאוישת על ידי מורים, כאשר מורה בבית הספר "אורט" מגנה הומוסקסואלים ולא נדרשת להתנצל על אמירותיה.

סטודנטים להוראה מוחים על היעדר שיח על מיניות והומופוביה בהכשרת המורים.
התא הגאה במכללת אורנים יפעל למען העלאת המודעות להומופוביה בקרב פרחי הוראה, בהפגנה של סטודנטים להט"בים והטרוסקסואלים. ההפגנה תתקיים ביום המורה, ה-5/10/17, בשעה 12:00 בדשא המרכזי במכללת אורנים. המחאה תתקיים ביום המורה לצורך העלאת המודעות ללקות הקיימת בתכנית הכשרת המורים הנוכחית.

הסטודנטים מוחים על חוסר אחריות מכללתית בהכשרת מורים שאינה כוללת את נושא התלמיד הלהט"ב. כיום ידוע כי בערך 1-10 בני אדם נמצא תחת המטרייה הלהט"בית. במצב שכזה, כל מורה אמור/ה לחנך לפחות תלמיד להט"ב אחד בשנה, אך איך ניתן להגן על אותו התלמיד אם מורים מוכשרים ללא העשרה אקדמית על קשייו של התלמיד הלהט"ב, ויתרה מזאת, הם מוכשרים ללא התייחסות לאמירותיהם ההומופוביות בעודם סטודנטים.
בהפגנה יחולקו בחינם סטיקרים מטעם התא הגאה, שמטרתם תיוג המורה כמרחב בטוח לתלמידים להט"בים.

רלי אלון כהן, מקימת התא הגאה- "בכל ארבע השנים שאני לומדת במכללה, שעה אחת הוקצתה לשיח על מיניות. בשעה הזאת, שמעתי יותר אמירות הומופוביות מששמעתי בכל השנה האחרונה. לאמירות האלה לא ניתנה התייחסות מכללתית בשום צורה. לא שיחה, לא נזיפה, לא מייל זועם ובטח שלא העשרה בנושא הומופוביה על כל צורותיה. זהו חוסר אחריות משווע שכן אם היה מדובר באמירה גזענית, הייתה ניתנת התייחסות מידית וחותכת מצד המכללה".

התא הגאה הינו פורום של סטודנטים להט"בים והטרוסקסואלים אשר הוקם במטרה ליצור שיח מיניות ומגדר בקרב סטודנטים, על מנת להכשיר עצמנו לקראת עבודה בשטח עם תלמידים שונים ומגוונים, שחלקם עשויים להיות להט"בים. הרעיון צמח מתוך היעדר השיח בהכשרת המורים. התא הגאה, אשר פועל תחת הכשרתו של "האחווה הסטודנטיאלית הגאה", מציע הכוונה ויעוץ לסטודנטים אשר מעוניינים לנהל שיח עם תלמיד להט"ב/ להעביר שיעור על הנושא.

רלי אלון כהן- 0549259138

תנו חיים לבעלי החיים

ארגון לשינוי חברתי- אנונימוס 

עמותת אנונימוס היא עמותה שמטרתה שינוי המציאות הקיימת בישראל בכל נושא היחס לבעלי חיים. העמותה מגדירה את עצמה כפועלת בתחום המאבק הציבורי בפגיעות ממוסדות בבעלי חיים ולא כארגון סיוע לבעלי חיים. העמותה הינה עמותה אקטיביסטית, יש שיגדירו אותה רדיקלית. היא פועלת לקידום אורח חיים טבעוני ולייסוד חברה רגישה יותר לבעלי החיים שסביבנו. עמותת אנונימוס הצליחה בפעולותיה ומאבקיה לעצור את פיטום האווזים, לבטל את הניסויים בבעלי חיים בבתי ספר ותרמה לביטולן של עוד עוולות אחרות. העמותה מתקיימת ממתנדבים ותרומות. 

 ארגון נותן שירות- תנו לחיות לחיות

העמותה פועלת למתן מחסה לכלבים וחתולים ולמסירתם לאימוץ בבתים. העמותה הוקמה ומופעלת על ידי מתנדבים. לעמותה מגיעים כ- 500 כלבים בשנה אשר מקבלים טיפול, חיסונים ומעוקרים/מסורסים. הכלבים מטופלים עד רגע מסירתם לאימוץ. העמותה שמה דגש על סירוס ועיקור הכלבים על מנת למנוע התרבות מיותרת של כלבים והגעתם לרחוב ולבסוף בחזרה לעמותה. בנוסף, עיקור וסירוס כלבים גזעיים הכרחי לאור תופעת ההרבעות ומכירת הכלבים.

לשתי עמותות אלה חשיבות גבוהה שכן במדינה שלנו צריכת הבשר הפכה מקודשת, היחס לבעלי החיים פוקד את החדשות בשערוריה כזו או אחרת כל כמה חודשים. המוסדות המדיניים לא נותנים מענה הגיוני לבעלי חיים. שרים בממשלה מקדמים חוקים כמו ירייה בכלבים משוטטים. ללא המגזר השלישי, יתכן והחיים במדינה שלנו היו יותר קשים על המצפון ממה שהם. 

שליש נחמה

 מחאה של שנה הסתיימה בשליש נחמה. שנה של מחאה שנדחקה לשוליים בשל רעשי רקע, אותם רעשים בצורת מלחמה או יוקר מחייה, שמנגנים כפסקול לסרט של החיים במדינה הזאת. סרט בו השלטון אונס ודורס את החלשים ממנו. בסרט הזה, לא הגברים "מצילים" את הנשים בצורה ההירואית והמדגדגת שרואים בהוליווד. בסרט הזה הנשים ורק הנשים מצילות את הנשים, בסרט הזה זהו תפקידן של הפמניסטיות. כמה אבסורד יש בתסריט הזה.  

. אחרי שנה של מאבקים, הועמד נשיא מדינתנו לדין ורמון הורחק מהשלטון. אין ספק שזהו ההישג המשמעותי של מחאה זו. 

עם כמה שההישג הזה משמעותי (ואבסורדי בעצם הגדרתו כהישג ולא כמיצוי הדין הראוי לכל אדם שפשע), קשה לי להסתכל על המחאה ולהגיד "ניצחנו". עצם הצורך בקיום המחאה, מרעיש אותי והעובדה כי תרומתו הייתה נקודתית, מרעישה אותי כפליים. אי אפשר להגיד שהקמפיין הזה היווה איזשהו תקדים בשינוי התפיסה של השלטון בנושא הפגיעות המיניות על ידי בעלי סמכות. הסרט שלנו עוד ממשיך בלופים, מוקרן אלף ואחת פעמים ללא עצירה, נשים עדיין נפגעות והפגיעה שלהן עדיין נותרת בעייתן של הנשים. סליחה, של הפמניסטיות. 

פעילי מקלדת

שני יתרונות לשימוש במדיה החברתית למטרות של שינוי חברתי:

גלובליות: היתרון ברשתות החברתיות הוא כי אני יכולה להגיע לכמה שיותר אנשים מכל העולם ובצורה הזאת להעלות מודעות לסוגיות חברתיות לא רק בסביבה המצומצמת שלי. לדוגמה, שינוי תמונת הפרופיל בפייסבוק כאשר ישנם פיגועים בעולם מעלה את המודעות לקיומו של טרור באיזורים מסוימם, בשונה מלפני כמה עשרות שנים שלא לכל אחד מידע זה היה נגיש בהכרח. 

עלויות- יצירת מחאה חברתית/העלאת מודעות במדיה החברתית לא עולה כסף בעוד שפרסום מחוץ לאינטרנט כרוך בעלויות הדפסה, עלויות עבודה של אנשים ועוד. 

חסרון: הקלות שביצירת מחאה באינטרנט או שיתוף פוסט מחאתי, גורמים לנו להיות פעילי מסך בלבד. אנחנו משתפים פוסט ומרגישים שלקחנו חלק, עשינו את שלנו והשפענו ובכך אנחנו לא באמת יוצרים אף שינוי. אנחנו מזניחים את המחאות בעולם החיצוני ומשלים את עצמנו שאנחנו אקטיביסטים כשאנחנו לא. 

אפרת, נמאסת

ttp://alllies.org/blog/archives/30164#.WHD6TBsrI2w
באתר "הכל שקרים", מצאתי שיבוש תרבות שאהבתי במיוחד. אני לא יודעת האם זהו קמפיין שמנוהל על ידי גוף כלשהו, מחיפוש באינטרנט נראה שלא. בתמונה נראה שלט של עמותת "אפרת" אשר כל עשייתה הנאלחת עוסקת בשכנוע נשים לא לבצע הפלה. בשלט המקורי שנתלה נכתב "עומדת לעשות הפלה? עצרי!", אך בשיבוש התרבות הנהדר הזה, ניתן לראות כי שינו את המילה "עצרי" למילה "עשי" ולמטה הוספו "מה שבא לך". 

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאנ'לא יודעת כלום

כשקראתי את המאמר, לאחר הצפייה בסרט, כל שעלה למוחי היה צמד המלים " תודעה כוזבת" שטבע קארל מרקס. 
"חברת הראווה" שדבור מציג מאכילה את אותה תודעה כוזבת תחתיה אנו מצויים. כאשר הוא מטיל בספק את אמינותם של כלי התקשורת הממוסדת, אני נזכרת בשיחות שאני מנהלת עם חבריי על למה אני לא רואה את סדרת הדוקו על המורים, למה אני לא קוראת "ישראל היום" ולמה בגדול אני לא מאמינה לכלום. אם בסרט ראינו שאנשים מצליחים לשכנע אחרים שחיי אדם שווים כסף, אז תתארי לעצמך כמה קל להאכיל אותנו בשקרים שפחות עולים על ערכי מוסר בולטים לעין.  
אני יכולה להבין את ספקנותם של ארגונים חברתיים במהימנותה של התקשורת הממוסדת, כיוון שאם התקשורת מכתיבה את הנושאים על סדר היום לפי האינטרסים האישיים של הממסד ( כפי שדבור מציג את יחסי התקשורת עם בעלי ההון- שלטון), מן ההגיון שאותם ארגונים ימצאו את עצמם רבות מחוץ לשיח כיוון שהם זניחים לעומת האינטרסים הכלכליים. 

לפעמים קמפיין עדיף מלהתדיין

איגי- ארגון נוער גאה, ארגון הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנג'נדרס ובי-סקסואלים) הגדול בישראל עם פעילויות ב-29 ערים ויישובים ברחבי הארץ - מקריית שמונה עד אילת. איגי הוא הארגון היחיד בארץ הנותן מענה לנוער וצעירים להט"ב ואשר פעילותו מוכרת ע"י משרד החינוך. מעל 2,000 נוער וצעירים משתתפים מדי שנה בפעילויות של איגי. 
איגי יצאו בקמפיין הנקרא הבטחות צריך לקיים, לאחר שמשרד החינוך הבטיח כי יכפיל את התקציב לארגון, אך בפועל קיצץ מהתקציב. הקמפיין קורא לאנשי ציבור להצטלם עם הכיתוב "הבטחות צריך לקיים", על מנת להביא להעלאת המודעות להתנהלות הממשלה ועל מנת להביא להעלאת התקציב המובטחת.

https://www.facebook.com/IGYIsrael
https://www.jgive.com/he/donation_targets/1153?currency=ILS